שינוי קביעת מדיניות
במדינת ישראל קמה מערכת חינוך שהובילה להישגים מכובדים, אך נוכח תמורות מקומיות ועולמיות נקלעה מערכת זו למשבר הטומן בחובו סכנה לעתיד ישראל.
מתוך הזדהות מלאה עם מטרות החינוך של ישראל (חוק חינוך ממלכתי, התיקון משנת 2000), בחרנו לשלב ידיים – אנשי חינוך, הורים ותלמידים- בקריאה להתחדשותה של מערכת החינוך הציבורית תוך הצבעה על פריצת דרך חינוכית של איכות, של משמעות ושל שוויון הזדמנויות.
אנו מכריזים בזאת על כוונתנו להיאבק למען איכות החינוך בישראל תוך חיזוק אחריותם של בתי הספר הציבוריים – כמקובל במערכות החינוך הטובות בעולם.
מתווה לשיפור בתי הספר הציבוריים בישראל
אחריות זו באה לידי ביטוי בשילוב הכרחי של סמכות ומחויבות:
סמכות לנהל את כלל הפעולות המתבצעות בבית הספר לרבות קביעת רוח בית הספר וחזון חינוכי;
תוכניות הלימודים שיטפחו את כישורי הבוגר במאה ה-21;
דרכי ההוראה שיעשו את הלמידה רלוונטית ללומד;
הערכה פנימית של הניהול, הצוות והתלמידים;
ניהול מלא של כוח האדם והתקציב שיועבר על ידי המדינה.
מחויבות ליעדי ליבה לאומיים המבטיחים מיומנויות וכישורים עדכניים, ערכים דמוקרטיים בזיקה לתרבות התלמידים, כללים לשמירה על איכות ומעמד המורים, וכן מניעת הפרטה ואפליה באמצעות מימון ממשלתי מלא בהתאם לצרכי התלמידים והגבלת מיון תלמידים.
מחויבות הצוות חלה על כל הנעשה בבית הספר, לרבות תכנון מקצועי, מבנה ארגוני הולם, שותפות הורים וקהילה, שקיפות, ונכונות לשאת בתוצאות של תהליכים אלו.
מפנה שכזה מחייב שינוי מהותי במנגנוני מערכת החינוך, לרבות הקמת רשות לאומית לחינוך, מִנהלי חינוך, צמצום ביורוקראטי, שיפור מערך ההכשרה והפיקוח, וכן הנהגת תקצוב שקלי, שקוף ושוויוני לבתי הספר – תוך העדפה מתקנת המתחשבת במצב הכלכלי-חברתי ובצרכי התלמידים.
מפנה שכזה יאפשר צמיחה של צוות חינוכי מחויב המקדם יוזמה וחדשנות ותחייב את בתי הספר לקיים מבנה ארגוני הולם המשתף את קהילת ההורים ומנהל את משאביו בשקיפות ויעילות.
אנו קוראים לקובעי המדיניות בישראל לתת אמון בצוותי החינוך והנהגות בתי הספר. אמון זה יתבטא בצמצום משמעותי של בחינות הסטנדרט (בגרות ומיצ"ב) ושל גודש מקצועות הליבה, שמקשים על בתי-הספר "לפרוש כנפיים".
אנו קוראים למנהלים, מורים, תלמידים, הורים, אנשי אקדמיה ועסקים ולאזרחים המעוניינים בקידומה של מערכת החינוך להצטרף אל המסע למען חינוך איכותי ושוויוני בישראל: חינוך ישראלי הנשען על תרבותם של התלמידים ועל ערכיה הדמוקרטים של מדינת ישראל.
אנו קוראים לכל שוחרי טובתה של מדינת ישראל בארץ ובעולם לשלב איתנו ידיים בהובלת פעולות לשיפור מערכת החינוך כדי שתבטיח בסיס דמוקרטי איתן והתחדשות תרבותית מתמדת.
מניעים שינוי בחינוך
מערכת החינוך בישראל מצויה במשבר ערכי עמוק, סובלת מהישגים לימודיים נמוכים, הפערים בין התלמידים גדלים, הילדים משועממים, המורים שפופים והמנהלים מתוסכלים. זו אינה גזירת גורל – יש מה לעשות!
הפתרון המיידי למצב הוא העברת סמכויות רבות יותר למנהלי בתי הספר. כיום אין למנהלים סמכות לקבל את מרבית ההחלטות החינוכיות הנוגעות לתלמידיהם.
הגורם היחידי המקבל החלטות חינוכיות במדינת ישראל הינו משרד החינוך. משרד החינוך הוא הקובע את תכנית הליבה, מפקח על ביצועה, קובע בעקיפין את תהליכי ההוראה ומבצע את המדידה של תפוקת בתי הספר. מצב זה מחליש את בתי הספר. במקום שבו אין סמכות, אין אחריות, דבר הפוגע קשות במוטיבציה של צוותי החינוך.
חייבים להפוך את הפרמידה!
מחקרים גילו כי ארגונים מצטיינים הם הארגונים המצליחים להדביק את עובדיהם בחזון משותף, לקבוע ערכים ארגוניים המניעים את העובדים, להגדיר יעדי ביצוע משותפים, ליזום מנגנוני בקרה ולנקוט צעדי ביזור עמוקים, כאלה המשאירים ליחידות המשנה בארגון מרחב פעולה גדול – הן בשיקול הדעת הן במרחב ליוזמה ולחידושים.
מדינת ישראל חייבת לאפשר למנהלי בתי הספר לנהל את בתי הספר. כיום ביטוי זה הוא ריק מתוכן: מנהלי בתי הספר כיום אחראים על הקורה בבתי הספר אך משוללי סמכות. רק מתן מרחב אוטונומי למנהל יכול לאפשר את חירות היצירה החיונית כל כך לחינוך וללמידה בבית הספר, רק כך יוכלו בתי הספר למלא את שליחותם לחברה.
מה שטוב לארגונים מצטיינים בשאר המגזרים מתאים גם למערכת החינוך.
רוב המדינות המובילות בתחום החינוך הובילו שינוי של התמקצעות המנהלים וצוותי חינוך, רק ישראל ממשיכה להשתרך מאחור ומתכחשת לשינויים הנדרשים לטובת ילדינו.
שינויים הנדרשים במערכת
1
2
3