העברת הסמכויות והאחריות למנהלי בתי הספר זו הדרך היחידה למימוש זהות ייחודית, פדגוגיה חדשנית, הערכה פנימית ועוד. מערכות חינוך רבות בעולם הבינו כבר בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת כי ניהול עצמי הוא הדרך היחידה להבטיח שיפור מתמיד נוכח אתגרי השינוי, וכיום – אלה מערכות החינוך הטובות בעולם. מגמה זו נמשכת ומתעצמת גם היום בכל מדינות OECD לאחר עשרות מחקרים שהוכיחו את תרומת הניהול העצמי לשיפור החינוך (עוד בנושא ניתן למצוא בחיפוש בגוגל תחת הכותרת ( SBM – school based management

במדינות המובילות בעולם נמצא רוב רובו של תקציב המדינה לתלמיד בניהול מלא של בית הספר –לפחות 90%. האחריות התקציבית היא הדרך למימוש האחריות בשאר התחומים.

גבולות גזרה – ברוב המקרים בתי הספר המובילים בעולם אינם חופשיים לחלוטין לעשות בכסף הציבורי כרצונם אלא מוגבלים ב"גבולות גזרה" של החינוך הציבורי: בתחום הפדגוגי- בפיקוח על עמידה ביעדי ליבה, בתחום כוח האדם -בהסכמי העסקה להגנה על מורים, בתחום השוויון – בכללים ברורים לרישום תלמידים ועוד נושאים המוגדרים בדרך כלל בחקיקה כגון בטיחות, אחזקת מבנים, מנהל תקין ועוד.

אין ניהול עצמי בלי שותפות – ברוב המדינות המתקדמות הניהול העצמי מותנה בקיומו של מוסד מנהל – לפחות אחד, שהוא נושא באחריות על פי חוק לניהול התקין של מוסד החינוך. מוסד זה הזוכה לשמות שונים במדינות שונות ( school council , board of education , board of trustees , School committee ועוד) מבטא שותפות בין אנשי החינוך ובראשם המנהל/ת, הורי בית הספר, גורמים ברשות הממונה (המקומית או הארצית) גורמים ברשת החינוך(אם רלוונטי), פעילי קהילה שאינם דווקא הורים וגם תלמידים (במדיניות מגוונת של גילאים). במדינות רבות נהוג כי חלק מאותו גוף ניהול נבחר אחת לשנה על ידי כלל קהילת בית הספר או חלקים ממנה (למשל לעיתים נציגי התלמידים נבחרים רק על ידי קהילת התלמידים ולעתים נציגות המורים נבחרת בחדר המורים).

מדוע ניהול עצמי כל כך חשוב בבתי ספר עם הפנים למאה ה 21 ?

ניהול עצמי חשוב לחדשנות פדגוגית –מאפשר את הגמישות הנדרשת לבית הספר כדי לקדם את היחודיות הבית ספרית, מאפשר ליזום, למשל סיורים מיוחדים, גמישות שעות, שילוב מורים מתחומי ידע שונים, יצירת מרחב חינוכי תומך או אפילו שכירת מורים מיוחדים.

ניהול עצמי הכרחי לתנאי המורים – בכל מדינות המערב המובילות ניהול עצמי הוביל להתייעלות משמעותית ולניתוב המשאבים אל תנאי המורים שכן כולם הבינו שחינוך איכותי מתחיל במורים טובים הזוכים לתנאים הולמים.

ניהול עצמי חשוב לשותפות הורים –כאשר הניהול הוא בעל תוכן אמיתי השותפים הטבעיים (הורים וצוותי חינוך) נרתמים יחד כדי לנהל בדרך מיטבית.

 ניהול עצמי חשוב לשיפור מתמיד – כשהאחריות נמצאת קרוב לתלמידים, בבית הספר, ההחלטות גמישות יותר ומותאמות יותר לצרכים הייחודיים והמשתנים של בית הספר.

מה קורה היום בישראל?

מאז הקמת החינוך הממלכתי בשנות החמישים לא השתנתה במהותה מערכת החינוך של ישראל ומרבית בתי הספר בישראל כפופים לניהול ריכוזי של משרד החינוך שהלך והסתרבל עם השנים. הסרבול כולל עודף גורמים חיצוניים המתערבים בבתי הספר תוך החלשה ושחיקה מתמדת של צוותי החינוך.

אל הריכוזיות החונקת מתלווים גם תחושות של חוסר אמון וחוסר יעילות המזינים אלה את אלה. ככל שהריכוזיות עולה והסמכויות נלקחות מצוותי החינוך רף התסכול עולה ועולה גם היקף ההשקעה הלאומית בתכניות חיצוניות שונות (חוגי העשרה, הכנות לבגרות וכו) במימון נוסף של הורים, רשויות או עמותות.

המציאות בעולם ובישראל מוכיחה כי ניתן לשנות את זה.

משנות השבעים ממליצות ועדות רבות בישראל על מעבר לניהול עצמי – ועדת יגאל אלון 1971, המועצה לאוטונומיה בחינוך 1982 , ועדת וולנסקי 1996 , וועדת שושני 2002, ועדת דברת 2005 , ואלה רק חלק משלל גורמים שהמליצו המלצות דומות מאוד. היישום בפועל היה ונותר שולי. עם זאת, איים של שינוי כבר נראים, והכמיהה לשינוי גדלה.

הנה כמה אתרים באנגלית של איגודים בהם מאות מועצות בית ספריות מן העולם:

ניו זילנד: http://www.nzsta.org.nz/

אוסטרליה: http://asciv.org.au/

ארהב: http://www.nsba.org/About

עמוד המאמרים של פרופ' אדם ניר – ראש הפקולטה לחינוך באונ עברית בירושלים, שבמרכז מחקריו עומד נושא הביזור במערכות חינוך בעולם.

דו"ח דברת (לינק לpdf)

דוח שושני – כנ"ל

ועדת אלה – כנ"ל

הצעת מרכז טאוב  – כנ"ל

ד"וח מקינזי מתורגם – כנ"ל

ניהול עצמי עמי וולנסקי יצחק פרידמן – כנ"ל