המאה ה – 21 כבר לגמרי כאן עם תמורות מהירות מאוד. משימת הכנת הילדים לעולם הבוגרים הופכת מסובכת מאוד. רוב הילדים היום מפגינים יתרון טכנולוגי ביחס לדור שמחנך אותם וככל הנראה רובם גם יעסקו במקצועות שעדיין לא הומצאו. שתי עובדות אלה מאתגרות מאוד את מערכות החינוך ומחייבות אותן להשתנות.

 

בתי הספר הטובים בעולם מניחים כי מלבד הערכים בין אדם לחברו זיקה למורשת ונאמנות למדינה- יצטרכו הילדים להתמודד עם ארבע משפחות של כישורים: חשיבה יצירתית, תקשורת, שיתוף פעולה וחשיבה ביקורתית. רכישת כישורים שכאלה בבתי הספר מחייבים פדגוגיה בה הדגש הוא על "לומד פעיל". שיעורים שכאלה מחייבים הכנה רבה יותר ותפקידם של המורים הופך מורכב יותר וחשוב יותר. כמו-כן תפקידו של בית הספר המסוגל לארגן סביבת למידה מאתגרת – רק עולה!

 

מה קורה היום בישראל?

התרבות השלטת במערכת החינוך הישראלית היא תרבות של מבחנים. לכל תלמיד יש כשני מבחנים בשבוע. לכן, עיקר העשייה של התלמידים – ומוריהם – היא הכנה למבחנים, עשייתם וקבלת הציונים. ביסוד הפדגוגיה הזאת עומד הרעיון של "העברת חומר" ממי שיודעים לאלה שלכאורה אינם יודעים. רעיון העברת החומר לקוח מתקופת הקמתם של בתי-הספר בימי המהפכה התעשייתית במאה ה-19. לרוע המזל, אותם דפוסים מתקיימים במערכת החינוך הישראלית גם היום.

 

מאז אותם ימים רחוקים חלו שינויים אדירים במציאות חיינו, המחייבים פדגוגיה שונה לחלוטין. פדגוגיה זאת מתחשבת בהתפתחות הטכנולוגית הגדולה המתרחשת מול עינינו והופכת את המידע והידע זמינים לַכל בכל עת. אי-לכך, תרבות העברת הידע נעשתה בלתי רלוונטית עתה, ואת מקומה תופסות גישות פדגוגיות אחרות. את מקומם של הרצאות ומבחנים סטנדרטיים תופסים במערכות חינוך לאומיות ובבתי-ספר רבים מעורבות פעילה של תלמידים, למידה חוקרת, חניכה אישית של תלמידים, מעורבות בקהילה ודרכים חדשות של הערכת ביצועי התלמידים. פדגוגיה זו מעלה על נס דפוסי חשיבה ויצירה חדשים ומצריכה מורים שהוכשרו למשימות המורכבות.

 

גם אצלנו ישנם בתי-ספר לא מעטים שאינם מחכים להנחיות, והם מגבשים לעצמם דרכים חדשות של הוראה-למידה, במיוחד בתי-ספר חוקרים למיניהם. כתב העת "הד החינוך" מרבה להביא דוגמאות של מוסדות חינוך מסוגים שונים (ראו במיוחד גיליון אפריל 2013, "סימנים של מהפכה").