הורים ושינוי במערכת החינוך המקומית

בחודשים האחרונים ברחבי הארץ, מתקבצים הורים מתוך דאגה לחינוך ילדיהם. מרבית קבוצות אלה ישמשו כשסתום להוצאת קיטור של תסכול, ורק מעטות מהן יעברו הליך כלשהו של מיסוד, לקראת פעולה ושינוי של מערכת החינוך.

 גם אז, הדרך לשינוי היא ארוכה, וברוב המקרים הילדים בוגרים את בית הספר, וההורים פורשים מפעילות, עוד בטרם נבטו ניצניו של השינוי המיוחל.

 

 

האתגר הגדול ביותר של ההורים הוא לתת פירוש מעשי לתחושות התסכול הכלליות שלהם ממערכת החינוך.

אנחנו כותבים את הדברים מתוך ניסיון והשכלה בתחום החינוך, ולאחר מפגשים וליווי של קבוצות הורים רבות. נקודות המוצא של ההורים הן בדרך כלל בקושי נקודתי ומקומי במוסד שבו בנם או בתם לומדים: מורה שעל דעת ההורה אינה מתאימה לתפקידה, כיתה שבה תלמידים רבים מדי, חדר כיתה שאינו מרווח או ממוזג, מנהלת בית ספר שאינה מתקשרת בצורה טובה עם ההורים, הורים אחרים, חברי וועד שפועלים בדרך שנראית לנו שגויה, וכיוצא באלה.

במפגש הראשון של ההורים עוברים בסבב בין הנוכחים, וכל אחת ואחד משתפים את הקבוצה בכאבם. חלק מההורים נזכרים שפעם, כשהם היו ילדים, "הכל היה טוב יותר"; ואחרים יודעים לומר שאם רק נשנה מרכיב זה או אחר במערכת החינוך, "הכל יהיה טוב יותר". במקרים רבים, סופו של המפגש מתסכל יותר מאשר תחילתו. שהרי אז עולה השאלה הקשה: מה עושים עכשיו?

 

שינוי בקיים ולאו דווקא הקמת חדש

העצה הראשונה שנציע להורים היא להשקיע את האנרגיה שלהם בבית הספר הקיים. כפי שנפרט בהמשך, יש לא מעט דברים שניתן לעשות פנימה, בטרם הקמת בית ספר חדש. לא שזה לא אפשרי, אלא שזה מאמץ קשה וממושך, שלא בהכרח יניב את התוצאות הרצויות. זכרו שגם בתי ספר דמוקרטיים, אנתרופוסופיים, חופשיים או כל "זרם" חינוך אחר, הם בתי ספר, ועובדים שם מורות ומורים, שלא תמיד יתאימו באופיים לחלומות שלכם. כיום, כל בתי הספר מתמודדים עם אותם אתגרים של ריבוי ילדים, ריבוי תכניות לימודים ודרישות מערכתיות אחרות.

 

אל תצאו נגד המערכת המקומית

העצה השניה היא להימנע מתנועת נגד למערכת החינוך המקומית. גם אם יש מורה או מנהלת שראוי לדעתכם להחליף, זה לא יכול להוות דגל לשינוי מהותי בחינוך ילדיכם. גם אם תצליחו בכך לעולם אינכם יודעים מי יבוא במקום. יציאה למאבק תחת דגל הנגד, תציב מיד את המערכת המקומית בעמדת התגוננות והתנגדות- בריצה למרחקים ארוכים, כפי שדורש השינוי במערכת החינוך, לעובדי המערכת בבית הספר וברשות המקומית, יש נשימה ארוכה יותר מאשר להורים.

במקום זאת אנחנו מציעים לכם לראות את המורות והמנהלות הקיימים כשותפים להורים: כמי שבכוחם להוציא לפועל את התקוות שלכם, אם רק ייווצרו התנאים שיאפשרו להם זאת. ההורים צריכים לזכור שהמורות והמנהלות רוצות גם הן לחלום, ליזום ולפעול בתוך מערכת שמחה ומאתגרת יותר, אולם על פי רוב רצונן זה נחסם על ידי פקידים, מפקחים ומנהלים בכירים, אשר הם עצמם כבושים תחת מערכת בירוקרטית, הלוקה בחוסר אמון הדדי. הזמינו את המורות ואת המנהלות במוסדות החינוך לצאת אתכן למסע פנטסטי בעולם החינוך, ועל פי רוב, תראו שהן מחכות לזה לא פחות מכם.

 

תוכנית הלימודים

סדר היום של בית הספר של ילדיכם נקבע בעיקר על פי תוכנית הלימודים של משרד החינוך. התוכנית, בגדול, קובעת את התכנים הנלמדים, ואת היקף השעות שיש ללמוד כל תוכן בכל דרגת כיתה. בהתאם לתוכנית מורכבת מערכת השעות השבועית, נכתבים ספרי הלימוד לנושאים השונים, ונאספים המורות והמורים שהתמחו בכל תחום נלמד.

בתוכנית הלימודים המחייבת לבית הספר היסודי יש מרחב תמרון רב. כך למשל, התוכנית המחייבת לכיתה א' כוללת 15 שעות בלבד (6 עברית, 5 חשבון, 2 טבע ומדעים, 2 חינוך גופני). בכיתות ב'-ג' התוכנית המחייבת היא של 17 שעות, ובכיתות ד'-ו' 20 שעות. כאן יש מקום, מתוך שיתוף פעולה עם הנהלת בית הספר, לברר מה לומדים הילדים בשעות שמעבר לתוכנית המחייבת, ולחשוב ביחד עם אפיקים חדשים. אם אתם חולמים על נגינה, גינה, יוגה, בישול או כל עולם תוכן אחר, יש אפשרות לשלבו במערכת השעות.

 

מבנה הלימודים

מרכיב מרכזי נוסף בסדר היום הבית ספרי נקבע בהתאם למבנה הלימודים. כאן שבויים רוב רובם של בתי הספר במבנה המסורתי: כיתה של כ-35 ילדים, כולם בני אותו גיל, שלומדים יחד מערכת שעות אחידה של שיעורים קצובים בני 45 דקות. אבל דווקא בתחום זה, אפשר לחלום ולממש רעיונות חדשים. הרשות המקומית יכולה לאפשר לבתי הספר לחלום ולהניע שינוי כמו למשל פתיחת יום בקבוצות קטנות רב גילאיות, כל קבוצה עם מורה קבוע. או אולי על התכנסות כל בית הספר בחצר לחצי שעה של תרגילי תנועה ומוזיקה. על יום בשבוע שיקרא יום סדנאי – שבו המורות תצענה כל אחת סדנה בנושא מסוים, והילדים יצטרפו על פי בחירתם. תחשבו על יחידות זמן בנות שלוש שעות שבחלק מהן הילדים מקשיבים להסבר המורה ובחלק אחר הם עובדים לבד או בצוותים, והצוות החינוכי עובר ביניהם. תחשבו על ניצול חללים חדשים, מלבד זה של חדר הכיתה. כל זה נתון לשינוי, לא נדרשים כאן תקציבי ענק אלא רק לאפשר לבתי הספר לחלום בגדול ולהניע שינוי.

שבירת מבנה הלימודים ליחידות חדשות של זמן, מרחב, קבוצות תלמידים ונושאים, תחולל שינוי בחוויה של הילדים והמורים, תשפר את האווירה הכללית השורה בבית הספר, ותחלחל גם לאותן יחידות "שיעור" שיישארו במבנה הרגיל.

 

 דרכי הלמידה וההערכה

המרכיב השלישי שמשפיע על סדר היום של בית הספר, הם דרכי הלמידה וההערכה הנהוגות בו. אם ההורים רוצים מורות ומורים נלהבים, כדאי להשאיר לכל אחת ואחד מהם, לבחור את דרכי ההוראה המתאימות להם – הצוות החינוכי הוא המקצועי בתחום, אפשרו להם לחלום ולממש. מורה מלא בהשראה מעורר השראה בקרב תלמידיו. אם יצליח בית הספר בעזרת ההורים לגוון את תוכנית הלימודים ואת מבנה הלימודים, כמתואר לעיל, השינוי יחלחל גם אל שיטות ההוראה וההערכה.

 

האם ניתן לשנות את מערכת בתי הספר הארכאית?

לא פשוט, אך אפשרי. ייקח זמן, צריך להתחיל. ובשלב ראשון ניתן בהחלט להשפיע ברמה המוניציפלית. פוטנציאל ההשפעה של קבוצת אזרחים על ראש הרשות המקומית בה הם מתגוררים הוא משמעותי. ראש רשות המקומית יכול לקדם אוטונומיה בית ספרית בשטח השיפוט שלו ולאפשר לבוחריו לבחור את בית הספר לילדיהם על פי תפיסתם החינוכית וככל שיצוצו עוד ועוד איים מוניציפאליים הם יסחפו אחריהם את המערכת כולה.

 

רוצים לשמוע עוד על השינוי, להכיר את אתגרי המערכת, ללמוד איך לעבוד בשותפות עם הרשות המקומית ?

mate@hinuch.org.il