כלי רביעי: משוב והערכה

בתי הספר כיום עסוקים לרוב, במדידה והערכת הלומד. בית חינוך מיטבי חייב ליצור לעצמו כלי מדידה והערכה שיבדקו האם ובאיזה אופן המטרות, היעדים והכלים שפיתח אכן מאפשרים לתלמיד/ה להיות במיטבם.

ככל שמתקדמות מערכות החינוך הטובות בעולם ומאצילות אחריות אל בתי הספר- מפתחים אלה תכניות ייחודיות. תוכניות ייחודיות דורשות תהליכי הערכה חדשניים, ולא אלו המסורתיים בלבד. כך, תידרש לבתיה”ס עבודת הערכה פנימית ועצמית.

ישנם שני סוגים עיקריים של הערכה: הערכה מסכמת והערכה מעצבת. הראשונה מבקשת לבחון את התוצאה הסופית של התהליך בעוד שהשנייה מבקשת להעריך את העשייה תוך כדי עבודה ובכך לסייע ולכוון לשיפור מתמיד.

דבריו של קן רובינסון (“לצאת מהקווים”, 2013) בנושא זה: “הערכות מעצבות ומסכמות שתיהן בעלות תפקיד חיוני בעידוד תחום הוראה ולמידה רחב, בשיפור איכות ההישגים ובהבטחת שיווי משקל בריא בין ידיעה עובדתית ובין דרכי למידה גמישות ופתוחות יותר, שכולן נחוצות לחינוך היצירתי”.

דוגמאות לשאלות שיכולות לעזור בתהליך:

 

  1. מה הן המטרות שאנו מבקשים להשיג במהלך מסוים?
  2. מהם כלי המדידה בהם ישתמש בית החינוך כדי לבדוק שאכן הוא ממש באופן מלא ואיכותי את מטרותיו?
  3. מהם הכלים בהם נבדוק את התכניות אותם פיתח הצוות החינוכי?
  4. האם וכיצד נמדוד את שביעות הרצון של כלל השותפים בבית החינוך?
  5. מה נרצה למדוד וכיצד נמדוד בתפקודו של הצוות החינוכי?
  6. לגביי הלומדים  – מה נעריך ובאילו כלי הערכה נשתמש ?